פרופסור ואלי נסר, מומחה מוכר לענייני איראן מאוניברסיטת "ג'ונס הופקינס", מסביר כי איראן פועלת במשא ומתן להשגת יעדים ברורים וניתנים למדידה, ולא תאפשר לטראמפ "להכריז על ניצחון" מבלי להעניק לה ויתור ממשי. הוא הזהיר כי תגובת איראן לכל מתקפה תהיה רחבה, קשה וככל הנראה ממושכת, וכי מסר זה הועבר גם לכל שכנותיה.
טהראן מנהלת משא ומתן מדויק כדי להשיג ויתורים קונקרטיים
באשר לתוצאות הסבב השני של השיחות (בז’נבה), נסר מסביר כי "הצלחה" בשלב זה משמעותה ששני הצדדים עדיין מעוניינים בהמשך המשא ומתן. הוא מדגיש כי עצם "אי-קריסת" השיחות מספיקה כשלעצמה, משום שהפערים עמוקים וקיים סיכון לכישלון בכל רגע. לדבריו, ארצות הברית יצרה באמצעות לחץ כלכלי וסנקציות את התנאים למחאות (מהומות) בתוך איראן, ובמקביל הציבה באזור יכולות צבאיות בקול רעש רב כדי להשתמש בהן ככלי להשגת ויתורים; לכן הפסימיות המבנית של טהראן כלפי כוונותיה והתנהלותה של וושינגטון היא טבעית.
נסר מוסיף כי עקרון היסוד של איראן במשא ומתן הוא "חוסר אמון ודרישת ערבויות". לדבריו, גם אם יושג הסכם, איראן אינה בוטחת בארצות הברית שלא (1) תתקוף במהלך התהליך, (2) תעמוד בהתחייבויותיה לאחר ההסכם, ו-(3) לא תפרוש ממנו שוב. מכך נסר מסיק כי איראן אינה מעוניינת להיכנס בהסכם שיאפשר לנשיא ארצות הברית "להכריז על פתרון" מבלי שיניב לטהראן הישגים כלכליים ממשיים וערבויות ביטחוניות ברורות. לכן, לדבריו, איראן מתעקשת על משא ומתן "מבוסס טקסט" ו"שורה-אחר-שורה", שבו ייכללו ערבויות שיבטיחו את יישום ההסכם ומניעת מלחמה.
איראן אינה בוטחת בארצות הברית ומגלה פסימיות חריפה כלפי טראמפ
בהסבירו את ההיגיון האיראני, נסר אומר כי טהראן אינה מבקשת להעניק לארצות הברית דבר שיאפשר לוושינגטון "להכריז על ניצחון" באופן מיידי. להפך, היא מבקשת לעצב את ההסכם כך שהצד האמריקאי לא יוכל להציג את התיק כסגור רק באמצעות הפלט התקשורתי. הוא מזהיר כי איראן פסימית במיוחד כלפי טראמפ עצמו, משום שפרש מההסכם הקודם, יצא למלחמה נגד איראן באמצע המשא ומתן, ומחזיק בגישה "הצהרתית". לכן איראן שואפת להוציא את ההסכם ממסגרת "מותאמת-אישית" ולהפוך אותו ל"טקסט משפטי-ביצועי" מדיד.
עיקרון נוסף שאיראן מקדמת, לפי נסר, הוא "קבלת יתרונות כלכליים מוחשיים". שהתרחיש הגרוע ביותר עבור טהרן הוא שתוצאה של ועידת ז'נבה תהיה "הכרזה גדולה", אך בפועל לא תתרחש הקלה בסנקציות— כלומר, ארצות הברית תזכה בהישג תעמולתי ואיראן לא תקבל דבר. לכן איראן שואפת למנגנונים מדורגים וניתנים לאימות, משמעות הדבר היא שלכל פעולה מצד איראן חייבת להיות מקבילה נראית לעין בהסרת הסנקציות.
איראן נערכה לשינוי החישובים בוושינגטון ובתל אביב
נסר מדגיש כי אחד ההבדלים המרכזיים בין המצב הנוכחי למשבר הקודם הוא "אובדן אלמנט ההפתעה". לדבריו, איראן הופתעה בסבב הקודם וחלק ממפקדיה ותשתיותיה נפגעו, אך כעת המצב שונה: טהראן מצפה למתקפה, ביצעה שיקום נדרש והיא "עם האצבע על ההדק", מוכנה.
לדבריו, איראן הגיעה למסקנה כי "תגובות סמליות" כלפי ארצות הברית אינן מועילות ורק משמרות אותה במעגל של לחץ ומכות נוספות. לכן, במקרה של מתקפה, טהראן תפעל ל"שינוי החישובים של וושינגטון ותל אביב" באמצעות העלאת המחיר.
איראן לא תסתפק בסגירת מצרי הורמוז
נסר מזהיר כי הפעם איראן לא תסתפק בסגירת מצרי הורמוז, אלא תפעל ל"שיבוש ממוקד של שוק האנרגיה העולמי", לרבות תקיפת מתקני ייצור, קווי צינור, מסופי יצוא או מכליות נפט. לדבריו, ההיגיון של טהראן מבוסס על הרתעה באמצעות יצירת סיכון מערכתי בשוק האנרגיה.
המומחה מוסיף כי ייתכן שהפעם איראן לא תתמקד רק בישראל, אלא תכוון ישירות לאינטרסים אמריקניים — משום שמנקודת מבטה של איראן, לחץ על אינטרסים אמריקאים, כולל בסיסים, כלי שיט או שותפים כלכליים, עשוי לשנות את חישוביו הפוליטיים של נשיא ארצות הברית. הוא מציין כי איום "שקי גופות אמריקניים" עשוי לשמש כמנוף הרתעה מפני החלטה לצאת למלחמה.
תגובת איראן תערב בוודאות את כל האזור
נסר מציין גם כי איראן מבקשת להבהיר למדינות המפרץ הפרסי ולטורקיה שכל מלחמה רחבת היקף באיראן תישא השלכות אזוריות חמורות — מגל פליטים אפשרי ועד אי-יציבות באזורי גבול. מסר זה הוא חלק מאסטרטגיית ההרתעה הבלתי-ישירה של איראן; כלומר, יצירת התפיסה שמלחמה נגדה תייצר "משבר אזורי בלתי נשלט".
לסיכום, נסר אומר כי הסכנה העיקרית היא שיש במערב מי שסבורים כי "כמו בפעם הקודמת" המתיחות תשכך לאחר מכה מוגבלת; אך לדעתו, הפעם לטהראן יש מוטיבציה ומוכנות גדולות יותר לשבור את הדפוס הזה. לדבריו, איראן עשויה להגיב "בגדול" כבר בתחילה, או על ידי שחיקת הסכסוך, לכידת ארה״ב במצב יקר וממושך.