בשעה שמעצמות החלל של העולם פתחו בשנת 2026 בתחרות דרמטית לביסוס נוכחותן על הירח, גם חוקרים איראנים, מתוך הבנת החשיבות החיונית של הזירה הזו, נקטו צעדים יסודיים ואסטרטגיים.
ד"ר מהדי נצירי, ראש מכון מערכות לווייניות במחקר האיראני לחלל של איראן, הודיע לאחרונה על הצלחה גדולה של מדעני המדינה ב"סימולציה מדויקת של רגולית הירח" ובייצור חומרי הבנייה הראשונים התואמים לתנאים הירחיים.
הישג זה, במסגרת "פרויקט הירח" ובשיתוף אוניברסיטת "עלם וצנעת" וחברות ידע, מעיד על היכולת הטכנית והעצמאית של איראן להיכנס לשטח של קיום אנושי ובנייה מעבר לאטמוספירת כדור הארץ; הישג שהושג במאמץ חוקרי איראן.
סוף עידן הביקוע הגרעיני וזריחת עידן ההליום-3
כדי להבין את חשיבות התחרות, יש לדעת שהעולם ניצב על סף טרנספורמציה מלאה בתעשיית האנרגיה. העידן שבו אנרגיה גרעינית הייתה מזוהה עם "ביקוע" (Fission) של אורניום, ייצור פלוטוניום ופסולת רדיואקטיבית מסוכנת – הולכים ודועכים.
האנושות מחפשת כעת "היתוך גרעיני" (Fusion); תהליך הדומה למה שמתרחש בלב השמש ומפיק אנרגיה נקייה וכמעט בלתי-נדלית. המפתח הזהוב לטכנולוגיה החדשה הוא איזוטופ נדיר ולא-רדיואקטיבי בשם הליום-3.
הליום-3, בניגוד להליום הרגיל שיש לו שני ניטרונים, מכיל רק ניטרון אחד בגרעינו. ההבדל המבני הקטן הזה יוצר תכונות פיזיקליות מרשימות. תגובת ההיתוך בין דאוטריום להליום-3 משחררת אנרגיה עצומה מבלי לייצר ניטרונים מפריעים ורדיואקטיביים . (Aneutronic Fusion)
משמעות הדבר היא שכורי העתיד לא יעמדו בפני סכנת התכה ולא ייצרו פסולת שתזהם את הסביבה במשך אלפי שנים. יעילות הדלק הזה כה גבוהה עד שמעריכים כי רק 25 טון הליום-3 יכולים לספק את כל צריכת החשמל של מדינה בגודל איראן למשך לפחות 10 שנים; עוצמה הגבוהה פי כמה מביקוע גרעיני מסורתי.
הירח; מכרה האנרגיה בן אלפי השנים של האנושות
השאלה המרכזית היא: מדוע יש להגיע לחלל כדי להשיג חומר זה? התשובה טמונה ב"רוחות השמש". השמש מפזרת מיליארדי שנים חלקיקי הליום-3 במערכת השמש.
בכדור הארץ, השדה המגנטי והאטמוספירה הצפופה פועלים כמגן ומונעים מהחלקיקים להגיע לפני השטח, ולכן כמעט הליום-3 נדיר כאן. אבל לירח אין אטמוספירה ומגן, המשטח שלו (רגולית) במשך ארבעה מיליארד השנים האחרונות ספג את רוח השמש כמו ספוג עצום.
מדענים מעריכים כי יותר ממיליון ומאה אלף טון הליום-3 מאוחסנים בשכבות העליונות של קרקע הירח; כמות שעשויה לספק את צרכי האנרגיה של כל כדור הארץ למשך אלפי שנים.
מצב התחרות בין המעצמות עד 2026
כעת, בשנת 2026, הירח איננו רק יעד מדעי, אלא אזור אסטרטגי גיאופוליטי. ניתן לראות בסין את המובילה הבלתי מעורערת בהתמקדות בהליום-3.
מצד שני, ארצות הברית, באמצעות נאס"א, בשיתוף פעולה עם חברות כמו SpaceX, מבקשת התיישבות אנושית בת קיימא והפקת מים קפואים ממכתשי הירח האפלים של הקוטב הדרומי של הירח.
הודו, כשחקן חכם וכלכלי, שינתה את המשוואה עם נחיתתה המוצלחת של החללית Chandrayaan-3 סמוך לקוטב הדרומי של הירח. מדינה זו, בשנת 2026 ובשיתוף יפן במשימת LUPEX, מבצעת קידוחים עמוקים יותר בקרקע הירח. התחרות העיקרית מתמקדת כעת בשליטה באזורים שבהם קיימים יחד אנרגיה סולארית רציפה, מקורות קרח והליום-3.
מעמדה של איראן והישגיה המקומיים בין ענקיות הטכנולוגיה
במקביל, חוקרים איראנים, אף שעדיין אין ברשותם משגרים כבדים למסע לירח, אבל הם התמקדו בחוכמה בפיתוח הידע הטכני ל"חיים וקיימות" על הירח.
לפי דיווחו של ד"ר נצירי, פרויקט סימולציית רגולית הירח באיראן זכה להצלחה מרשימה. משום שרגולית הירח בעלת קצוות חדים ושוחקים ומתנהגת באופן שונה מעפר כדור הארץ, יצירת דגם מדויק שלה חיונית לבחינת ציוד חפירה ובנייה.
חוקרים איראנים הצליחו, באמצעות העפר המדומה ומדפסות תלת-ממד, לייצר חומרי בנייה שניתן להשתמש בהם להקמת מקלטים עמידים בפני קרינה קוסמית על פני הירח.
בנוסף להנדסה אזרחית חללית, איראן התקדמה גם בתחום "חקלאות חלל". לנוכח אתגר מחסור בחמצן על הירח, צוות המחקר של מכון מערכות לווייניות תכנן מערכת סימביוטית מסוימת של צמחים.
במערכת זו מוצבים יחד צמחים המייצרים חמצן וצורכים פחמן דו-חמצני כדי ליצור מחזור נשימה יציב לאסטרונאוטים. צמחים אלה גודלו במתקני סימולציה ויעילותם הוכחה.
הדיווחים וההתפתחויות בשנת 2026 מעידים כי "כלכלת הירח" נמצאת בהתהוות, והליום-3 מהווה את הציר המרכזי של הכלכלה החדשה הזו.