לאחר מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, ארה״ב הופיעה כמעצמת-על עולמית ועיצבה את מדיניות החוץ שלה מבוססת על הרחבת השפעתה ובלימה במה שנקרא אז "איום הקומוניזם".

ארה״ב הגבירה את ההתערבויות הצבאיות והחשאיות שלה במדינות השונות בעולם לאחר מלחמת העולם השנייה. להתערבויות האלה שכללו הפיכה, מבצעים חשאיים של ה-CIA, תמיכה במשטרי דיקטטורה ומלחמות פרוקסי, היו השלכות עמוקות על הפוליטיקה, על הכלכלה ועל זכויות האדם של המדינות המכוונות.

הפעולות האלה התבצעו תחת מסווה מאבק בקומוניזם, אבל למעשה המטרה העיקרית שלהן הייתה בלימת הקמתן של ממשלות שנקטו בנתיב פיתוח עצמאי ממדיניות החוץ של ארה״ב. הדוגמה הבולטת היא התערבות ארה״ב בסין בין השנים 1945-1960.

התערבות בסין

בין השנים 1945-1960, סין עברה תקופה סוערת שניתן לראות את השפעתה על יחסים בינלאומיים עד היום במיוחד בין ארה״ב וסין. התקופה הזו התחילה עם סיום מלחמת העולם השנייה. בתקופה התרחשה מלחמת אזרחים, מלחמת קוריאה ומתיחות צבאית באזור.

בשנים האלה התערבה ארה״ב בתירוץ מה שנקרא בלימת התפשטות הקומוניזם בעניינים הפנימיים של סין. המטרה של וושינגטון הייתה שמירה על השפעתה באסיה. להתערבויות האלה היו השלכות שליליות רבות כמו מותם של מיליוני בני אדם והרס כלכלי של סין. 

רקע היסטורי: סין לפני 1945

לפני 1945 במשך שנים סין הייתה שרויה במלחמה ובכאוס. בין השנים 1937-1945 סין הייתה במלחמה נגד יפן שהותירה מיליוני הרוגים והרס נרחב. בתקופה הזו ממשלת סין הייתה חלשה בהובלת מפלגת קוומינטנג בראשות "צ׳יאנג קאי שק". הקוומינטנג רצתה להפוך את סין למדינה מודרנית ומאוחדת אבל היא הייתה ידועה בשחיתות, חוסר יעילות ודיכוי המתנגדים.

לעומת זאת, המפלגה הקומוניסטית של סין בראשות מאו דזה דונג התחזקה באזורים כפריים. הקומוניסטים זכו בתמיכתם של איכרים ועניים בעזרת סיסמאות רפורמה אגררית וצדק חברתי. שתי הקבוצות שיתפו פעולה במשך מלחמה עם יפן אבל היו מחלוקות עמוקות ביניהן.

התחלת מלחמת אזרחים

בשנת 1945 מלחמת העולם השנייה הסתיימה כש יפן נכנעה. אבל סיום המלחמה לא ביטא שלום עבור סין. הקוומינטנג והקומוניסטים פתחו את מלחמת האזרחים בקנה מידה נרחב כדי להשתלט על סין. הקוומינטנג שממשלת סין הייתה בידה זכה בתמיכתן של ערים ומעמד הביניים, אבל באזורים הכפריים היא הייתה חלשה. הקומוניסטים שהסתמכו על תמיכתם של האיכרים ואסטרטגיות גרילה צברו כוח יותר.

בתקופה זו ארה״ב ביקשה להרחיב את השפעתה בעולם. ארה״ב האמינה שאם סין תיפול לידי הקומוניסטים, כל אסיה עלולה ליפול לידי ברית המועצות. מסיבה זו, ארה״ב החליטה לתמוך בקוומינטנג ובצ׳יאנג קאי שק כי היא נתפסת כבעלת ברית ניתנת לשליטה. התמיכה כללה כסף, נשק, אימונים צבאיים ואפילו נוכחות חיילים אמריקאים בסין.

התערבות ארה״ב: תמיכה בקוומינטנג במלחמת האזרחים (1949-1945)

לאחר כניעת יפן בשנת 1945, ארה״ב פתחה את מבצע "ביליגר" (Operation Beleaguer). במבצע זה, כ-50,000 חיילי מארינס של ארה״ב נשלחו לסין כדי לשלוט על אזורים מרכזיים כמו נמלים, מסילות ברזל ומכרות פחם.

לכאורה המטרה הייתה פירוק חיילי יפן מנשקם והחזרתם ליפן אך למעשה ארה״ב רצתה לעצור את ההתקדמות של הצבא הסיני.

נשיא ארה״ב "הארי טרומן" אמר במפורש שאם היו מפרקים את היפנים מנשקם באופן מיידי הקומוניסטים היו משתלטים על כל סין. מסיבה זו ארה״ב השתמשה בחיילים היפניים שנותרו כדי לסייע בקוומינטנג.

ארה״ב בין שנות 1945-1949 נתנה כ-4.43 מיליארד דולר לקוומינטנג. הסיוע הזה כלל 2 מיליארד דולר במזומן ומיליארד דולר בציוד צבאי. ארה״ב העבירה 400,000 עד 500,000 חיילי קוומינטנג לנקודות שונות של סין באמצעות ספינות ומטוסים כדי להילחם בקומוניסטים. לעיתים חיילי מארינס השתתפו באופן ישיר בעימותים ופשטו על כפרים שהיו תחת שליטת הקומוניסטים.

מלחמת קוריאה והתערבות ישירה (1950-1953)

בשנת 1949, הקומוניסטים ניצחו במלחמת האזרחים והקימו את הרפובליקה העממית של סין. צ׳יאנג קאי שק וחברי מפלגת הקוומינטנג ברחו לטאיוואן וארה״ב העבירה את תמיכתה לשם. בשנת 1950 החלה מלחמת קוריאה. כאשר כוחות אמריקאים התקרבו לגבול סין, המדינה הזו הרגישה איום ונכנסה למלחמה שהייתה לה מחירים אנושיים וכלכליים כבדים עבור סין.

הפלישה הסינית לוותה בהפצצות אמריקאיות כבדות (635,000 טונות של פצצות) שגלשו לשטח סין והרגו אזרחים רבים. סין טענה שארה״ב השתמשה בנשק ביולוגי, טענה שאושרה על ידי מועצת המדע הבינלאומית.

משברי מצר טאיוואן (1954-1955, 1958)

לאחר 1949, ארה״ב הכירה בטאיוואן כסין "האמיתית" והשתמשה באיים סיניים סמוכים כמו ג׳ינמן ומאדזו כדי לתקוף ברפובליקה העממית של סין. במשבר מצר טאיוואן הראשון (1954-1955) סין הפציצה את האיים שהיו תחת שליטת טאיוואן כדי לכבוש אותם.

 ארה״ב פרסה את הצי השביעי שלה במצר טאיוואן, חתמה על ברית ההגנה ההדדית עם טאיוואן ואיימה שתשתמש בנשק גרעיני. האיומים האלה אילצו את מאו להאיץ את תוכנית הגרעין. ניסוי הפצצה הגרעינית הראשון של סין נערך בשנת 1964.

במשבר השני (1958) סין הפציצה את איים ג׳ינמן ומאדזו עוד פעם כדי להפעיל לחץ על טאיוואן וארה״ב. ארה״ב הגיבה עם פריסת הצי שלה ומסירת טילים מתקדמים לטאיוואן שהפילו יותר מ-31 מטוסים סיניים.

ברית המועצות הזהירה את ארה״ב כי מתקפה על סין יכולה להוביל למלחמת עולם אך בשיחות פרטיות המליץ למאו דזה דונג להרגיע את הסכסוך. המשברים התרחשו בגלל התמיכה הצבאית של ארה״ב בטאיוואן ואיומי התערבות ישירה לעניינים הפנימיים של סין.

מבצע חשאי של ה-CIA

אחרי הקמת הרפובליקה העממית של סין בשנת 1949, סוכנות הביון המרכזית של ארה״ב (CIA) הפיקה מבצעים חשאיים באזור כדי לשבש את פעילות של ממשלת סין באמצעות איסוף מודיעין. המבצעים האלה היו חלק מהאסטרטגיה הרחבה של ארה״ב להגברת השפעתה באסיה. המבצעים האלה  הוכוונו על ידי בסיסים מחוץ לגבולות של סין כמו מיאנמר, טיבט וטאיוואן.

אחד המבצעים היה פרויקט שנקרא "פאפר" (Paper). המבצע התחיל משנת 1950. בפרויקט הזה, CIA שיקמה וציידה את שרידי צבא הקוומינטנג שנמלטו לצפון מיאנמר. כמעט 1500 חיילים בפיקודו של גנרל "לי מי" הצטיידו בנשקים ותחמושת של ארה״ב אומנו כדי לחדור למחוז יונאן.

המטרה הייתה ליצור חזית דרומית כדי להסיט את המשאבים הצבאיים של סין ממלחמת קוריאה. החיילים האלה ביצעו מספר תקיפות קטנות בסין בין שנים 1950-1951 אבל נהדפו על ידי הצבא העממי של סין עם אבדות כבדות.

סוכנות הביון המרכזית של ארה״ב באמצעות חברות קש כמו "Overseas Supply" ומטוסים של חברות אזרחיות  הייתה מעבירה את הנשקים מטאיוואן למיאנמר. המבצע נמשך עד 1961 וכלל בניית מסלול טיסה וגיוס חיילים חדשים משבטים מקומיים, אבל בסופו של דבר עם לחץ ממשלת מיאנמר והאו״ם, ה-CIA צמצמה את תמיכתה הישירה.

בין השנים 1956-1969 היה פעיל מבצע נוסף בטיבט בשם הקוד "ST Circus". ה- CIA גייסה את הטיבטים שהתנגדו לכיבוש הסין ממדינות שכנות כמו הודו ונפאל. CIA אימנה אותם במחנה "הייל" (Camp Hale) במדינת קולורדו במערב ארצות הברית.

האימונים האלה כללו טקטיקות גרילה, שימוש בנשק קל וכבד ועוד. כמעט 2000 לוחמים טיבטים אומנו ונשלחו לטיבט או לאזורים הקרובים לגבול נפאל כדי להטמין מוקשים, לנתק את הקשרים, ולארוב לכוחות הסינים.

ה-CIA הוציאה כ-1.7 מיליון דולר מדי שנה לתוכנית הזו שחלקם שולם ל"דלאי לאמה" כסובסיד של 180000 דולר.

בנוסף, ה-CIA השתמשה בטיסות ריגול של U-2 כדי לפקח על סין. הטיסות נמשכו מסוף שנות 1950 עד שנת 1971 ויותר מ-250 משימות התבצעו מעל סין כולל בייג׳ינג ואתרי הגרעין כמו "לופ נור".

סין הפילה כמה מטוסי U-2 בין השנים 1959-1960. בשנת 1962 סין הפילה מטוס U-2 מעל נאנצ׳אנג. בסך כל סין הפילה 19 כטב״מים ומספר מטוסי U-2 בין השנים 1964-1969 ופרסמה מאות אזהרות רשמיות על הפרות מרחב אווירי שלה.

 למרות שהמבצעים האלה סיפקו מידע מוגבל כגון מיפוי אתרי הגרעין ואתרי טילים של סין אבל מבצעים רבים נכשלו. למשל בנובמבר 1952 שני סוכנים של  ה-CIA, "ג׳ון דאוני" (John Downey) ו"ריצ׳רד פיקטו" ( Richard Fecteau) נעצרו בזמן ששלחו צוותי קומנדו לסין. הם נשארו בבית כלא עד 1973.

כמו כן, המבצעים במיאנמר סייעו להרחיב את סחר הסמים במשולש הזהב (צפון מיאנמר, לאוס ותאילנד). במשולש הזה כוחות הקוומינטנג הגדילו את ייצור האופיום מ-15 טון בשנת 1950 ל-300 טון בתחילת שנות ה-1960 והבריחו אותם למימון המבצעים.

הדבר הזה גרם לאבדות רחבות: כוחות של קוומינטנג ומאות לוחמים טיבטים נהרגו. סין הודיעה שבין השנים 1951-1954, הרגה יותר מ-106 סוכנים אמריקאים וטאיוואנים ועצרה 124 אנשים. המבצעים האלה הרעילו את היחסים הדיפלומטיים. מיאנמר ניתקה את סיוע ארה״ב והתקרבה לבייג׳ינג ואילצה את סין לחזק את ההגנה האווירית  ותוכנית הגרעין שלה. סוכנות הביון המרכזית של ארה״ב במסמכים הפנימיים שלה תיארה את המבצעים הללו כ"בזבוז זמן ומשאבים" משום שהתנגדות המתנגדים הפנימיים של סין הייתה חלשה יותר ממה שצפוי ומשימות רבות נכשלו עקב חדירה מודיעינית של סין.

השלכות ההתערבות של ארה״ב

להתערבויות ארה״ב בסין בין השנים 1945-1960 היו השלכות שליליות רחבות שלא רק השפיעו על סין אלא אזור וקשרים עולמיים. ההשלכות כללו אבדות גדולות, הרס כלכלי, התגברות מתיחות במלחמה הקרה ובידוד דיפלומטי של סין.

ההתערבויות האלה שהחלו מתמיכה צבאית ישירה בקוומינטנג עד איומים גרעיניים ופעולות חשאיות של ה-CIA, לא רק כשלו בהשגת היעדים האסטרטגיים של ארה״ב אלא הובילו לחוסר יציבות והתחזקות לאומיות האנטי-מערבית בסין.

נזקים אנושיים וחברתיים

מלחמת אזרחים: מלחמת האזרחים הותירה אחריה 7.7 מיליון הרוגים מקוומינטנג ו-1.3 מיליון אבדות בצד השני. מצורים  כמו מצור צ׳אנגצ׳ון שבו נהרגו 100,000 עד 150,000 אזרחים, היו תוצאות של המלחמה הממושכת. נוכחות כוחות ארה״ב, שלעיתים פלשו על כפרים, הייתה סיבת הגברת אבדות במלחמה.

מלחמת קוריאה: בסין במלחמה הזו היו כמעט 900,000 הרוגים ו-340,000 פצועים. הפצצות ארה״ב הרגו יותר מ-2 מיליון בלתי מעורבים בקוריאה ובסין.

דיכוי פנימי: לאחר נצחון הקומוניסטים, מערכת דיכוי המתנגדים (1950-1951) גרמה ל-712000 הוצאות להורג ומאסר של 1.29 מיליון בני אדם שחלק מזה נבע מזעם על התערבות זרה.

קריסת כלכלית: סיוע של ארה״ב לקוומינטנג גרם לאינפלציה חריפה. מדד המחירים לצרכן בשנת 1945 הגיע לפי 1500 לגבי שנת 1937. אבטלה בשנגחאי עלתה ל-37.5 אחוזים. במלחמת קוריאה המחירים הצבאיים עצרו את השיקום. הסנקציות של ארה״ב הפעילו לחץ על כלכלת סין.

בידוד דיפלומטי: ארה״ב לא הכירה ברפובליקה העממית של סין כמדינה עצמאית והחזיקה את טאיוואן באו״ם. הסנקציות המסחריות והלחץ הצבאי ניתקו את סין מקהילה בינלאומית והאטו את מהלך הפיתוח שלה.

האם מאו היה פרנואיד?

חלק מבכירים אמריקאים כמו מזכיר המדינה שלה אמרו שחשד סין מכיתור על ידי ארה״ב הוא דמיוני. אבל ראיות היסטוריות מראות כי חשש של מאו דזה דונג ומנהיגי הרפובליקה העממית של סין נבעו מאיומים ממשיים ומוחשיים של פעולות ארה״ב.

איומים אלה כללו נוכחות צבאית רחבה, מבצעים חשאיים, איומים גרעיניים וטענות בקשר לנשק ביולוגי. כל האיומים האלה היו מראים לסין את המאמץ האמריקאי להחליש או להפיל את הממשלה בסין.

נוכחות צבאית ישירה

לאחר סיום מלחמת העולם השנייה בשנת 1945, ארה״ב פרסה כ-50,000 כוחות מארינס באזורים מרכזיים בסין, במיוחד בצפון מזרח (מנצ׳וריה), בערי חוף כמו טיינג׳ין וצ׳ינגדאו ובייג׳ינג וכן בנמלים חשובים כמו שנגחאי.

הכוחות האלה נכנסו לסין במסגרת  מבצע "ביליגר", לכאורה במטרת פירוק כוחות היפנים מנשקם, אך למעשה תמכו בקוומינטנג מול הכוחות בראשות מאו. כוחות המארינס הגנו על תשתיות אסטרטגיות כמו מסילות ברזל, מכרות פחם ונמלים ובמקרים מסוימים השתתפו בעימותים עם כוחות של הצבא הסיני.

בבייג׳ינג, כניסת כוחות המארינס בשנת 1945 מנעה את כיבוש העיר על ידי צבא השחרור העממי של סין. ארה״ב השתמשה בחיילים היפניים שנותרו כדי לסייע בקוומינטנג. דבר זה היה משפיל עבור סין שקיבלה את העצמאות שלה מהכיבוש היפני.

הנוכחות הצבאית הרחבה שנמשכה עד 1947, נתפסה על ידי מאו כסימן ניסיון ארה״ב לכיתור צבאי ובלימה מניצחון כוחות המהפכניים הסיניים. מנקודת מבט של סין, כוחות אלה יכלו לשמש כאמצעי לחץ או כיבוש צבאי כדי להחליש את ממשלת סין הצעירה במיוחד לאור העובדה ש-400,000 עד 500,000 חיילי הקוומינטנג הועברו למקומות מרכזיים כמו מנצ׳וריה באמצעות מטוסים וספינות של ארה״ב.  הפעולות האלה שלחו מסר לסין כי ארה״ב מוכנה להגביל את כוח הממשלה בסין באמצעות כוח צבאי.

מבצעים חשאיים

עבור מאו דזה דונג מבצעים חשאיים של ה-CIA יחד עם פעולות אחרות של ארה״ב, העידו על אסטרטגית כיתור שמטרתה הייתה לערער את יציבות הממשלה באמצעות לוחמת גרילה, חבלה ואיסוף מידע לקראת מבצעים עתידיים.

איומים גרעיניים נגד סין

במהלך משברי מצר טאיוואן  בשנים 1954-1955 ו-1958, נשיא ארה״ב, "דווייט אייזנהאואר", איים בפומבי שישתמש בנשק גרעיני נגד סין.

משברים אלה התרחשו כאשר צבא השחרור העממית של סין הפציץ את האיים, ג׳ינמן ומאדזו, שהיו תחת שליטת הקוומינטנג. בשנת 1958, סין החליטה לכבוש את האיים מחדש בפעולה צבאית. האיים היו תחת שליטת הקוומינטנג מאז 1949 וארה״ב השתמשה בהם כבסיס לפיקוח ופעולות נגד סין.

צבא השחרור העממי של סין החל בהפצצות כבדות על האיים האלה באוגוסט 1958, מה שהוביל לעימות צבאי גדול. בתגובה לאירוע, ארה״ב פרסה הצי השביעי שלה במצר טאיוואן שכלל נושאות מטוסים, ספינות קרב וצוללות המצוידות בנשקים מתקדמים. ארה״ב סיפקה לטאיוואן טילי סיידווינדר (AIM-9), מה שהביא להפלת 31 מטוסים סיניים.

דווייט אייזנהאואר במרץ 1955 אמר במסיבת עיתונאים כי ניתן להשתמש בנשק גרעיני כמו "כל נשק אחר". מסמכים שפורסמו מראים כי פנטגון הכין תוכניות לשימוש אפשרי בפצצות גרעיניות נגד מטרות צבאיות סיניות, כמו בסיסים אוויריים במחוז פוג׳יין.

האיומים אלה לסין שעדיין לא החזיקה בנשק גרעיני, היו חמורים מאוד. מאו והמנהיגים הסיניים ראו באיומים האלה כסימן לכוונה האמריקאית להרוס ממשלתם או לאלץ את סין להיכנע לדרישות האמריקאיות כמו הכרה בטאיוואן.

האיומים האלה יחד עם נוכחות הצי הימי האמריקאי במצר טאיוואן חיזקו את תחושת הכיתור בגלל שסין התמודדה עם כוח ימי רב עוצמה ואיום גרעיני ממזרחה. הלחצים האלה אילצו את מאו להאיץ את תוכנית הגרעין של סין. התוכנית הזאת גבתה מחירים כלכליים ופוליטיים כבדים לסין.

נשק ביולוגי במלחמת קוריאה

במהלך מלחמת קוריאה (1950-1953) סין וצפון קוריאה דיווחו שארה״ב השתמשה בנשק ביולוגי כגון חרקים לוקים בחיידקים פתוגניים כמו "דבר" ו"כולרה", נגד חייליהן ואזרחיהן.

הטענות האלה הועלו בשנת 1952, כאשר סין דיווחה על התפרצות מחלות חריגות באזורים הסמוכים לגבול קוריאה. ועדה מדעית בין-לאומית המורכבת ממדענים משוודיה, מצרפת, מבריטניה, מאיטליה, מברזיל ומברית המועצות חקרה את הטענות ובדו״ח בן 600 עמודים לאחר חודשיים של מחקר בסין, אישרה את השימוש בנשק ביולוגי על ידי ארה״ב.

סין פרסמה הודאות של 38 טייסים אמריקאים שנעצרו כולל אלוף משנה "פרנק שוואבל", שפירטו את הפעולות כמו סוגי הפצצות והמחלות שהועברו. למרות שייתכן חלק מהודאות הללו הושגו תחת לחץ או עינויים, מסמכים שפורסמו בעשורים לאחר מכן הראו כי בארה״ב היו תוכניות פעילות בתחום זה בשנות ה-50 וה-60, כולל בדיקת חיידקי שעלת בפלורידה בשנת 1955 ופיזור חומרים רעילים בניו יורק בשנת 1956.

ארה״ב העניקה חסינות מפני העמדה לדין למדענים יפנים מיחידה 731 שערכו ניסויים ביולוגיים נגד סין במהלך מלחמת העולם השנייה כדי להשיג את המידע הטכני שלהם. היסטוריה זו, בשילוב הפצצות ארה״ב הנרחבות על קוריאה שגלשו לסין, הראו למאו שהדברים האלה הם איומים לא קונבנציונליים שניתן להשתמש בהם כחלק מאסטרטגיית הכיתור להחלשת סין באמצעות מחלות ומוות של אזרחים.

עם זאת, מאו ניצל מאיומים אלה למטרות פנימיות. מערכות אנטי-אמריקאיות, כמו מערכת "שלוש הלוחמות" בתחילת שנות ה-50, השתמשו באיומים חיצוניים האלה כדי לחזק את הלאומיות ולדכא את המתנגדים הפנימיים.

מאו חיזק את התמיכה העממית באמצעות הדגשה על סכנה של "אימפריאליזם אמריקאי" ודיכא את היריבים הפוליטיים כבוגדים או שותפי ארה״ב. לכן, דאגותיו של מאו היו שילוב של תגובה לאיומים אמיתיים ושימוש פוליטי בהם כדי לחזק את כוחו.

סיכום

להתערבות ארה״ב בסין בין השנים 1945-1960, שמטרתה הייתה בלימת התפשטות הקומוניזם, היו השלכות שליליות עמוקות: הרוגים רבים במלחמת האזרחים ובמלחמת קוריאה, הרס כלכלי, הסלמת מתיחות בתקופת המלחמה הקרה ובידוד הדיפלומטי של סין. פעולות אלה, שהחלו מתמיכה צבאית בקוומינטנג עד מבצעים חשאיים של ה-CIA ואיומים גרעיניים, מראות כי חששותיו של מאו דזה דונג נבעו מאיומים אמיתיים, לא סתם פרנואיה.

הנוכחות הצבאית של ארה״ב בערים המרכזיות בסין, המבצעים של ה-CIA במספר חזיתות, האיומים הגרעיניים הגלויים והטענות על הנשק הביולוגי היו כולם סימנים של אסטרטגיית כיתור עבור סין. עם זאת, מאו גם ניצל את האיומים הללו כדי לבסס את כוחו הפנימי. תקופה זו מציעה לקחים חשובים על מחירי ההתערבות הצבאית וכישלון הדיפלומטיה, אשר ממשיכים להדהד ביחסי ארה"ב-סין הנוכחיים.