לפני האפוס של ה-12 בינואר השנה, האויבים ניסו לשקף את "הדימוי של איראן חלשה וכאוטית" בתקשורת שלהם, ובאמצעות כך לאלץ את דעת הקהל העולמית לקבל את האשליה במקום את המציאות. עם זאת, במהלך האפוס של ה-12 בינואר, האומה האיראנית הציגה את הנרטיב הזה (ולא יצירת נרטיב) של איראן חזקה באופן ישיר, ללא מתווכים, ובידיה החזקות.
הנוכחות האחראית והייחודית של האומה האיראנית בגינוי מתפרעים באירועים המרים האחרונים היא סמל לתובנה של חברה שהלכידות הלאומית שלה נחשבת לנקודת חוזק לקיומה הטריטוריאלי של ארצנו האסלאמית. מיליוני איראנים מחויבים וקנאים בחלקים שונים של המדינה נענו שוב לקריאתו של המנהיג העליון והחכם של המהפכה האסלאמית והפכו לקול אחד ובעלי ברית בהגנה על שמה הקדוש של איראן האסלאמית.
ממדיו העצומים של האפוס של ה-12 בינואר יכריעו את חדרי המחשבה של האויב במשך זמן רב בעוצמתו ובעומקו. אפוס קולקטיבי זה נחשב לנרטיב אמיתי של כוחה ועוצמתה של "איראן החזקה" בעיני דעת הקהל העולמית. הבלבול המיוחד של האויבים (אותו ניתן לראות בעמדות הסותרות של טראמפ ונתניהו כלפי איראן) הוא תוצר של אפוס זה ושל הגאווה הלאומית הנובעת ממנו.
ולמעשה, האויב, באחת המשוואות והחישובים המורכבים ביותר שלו, הפסיד את המשחק מול האומה האיראנית.