הסוגייה המרכזית בכל ארגון או בכל גוף בעולם, ללא קשר לאופיו ולתחומו המקצועי, הינה כוח אדם שיוכל לבצע ולממש את צרכי הארגון. למעשה כוח אדם הוא נכס אסטרטגי לכל ארגון. כולם מנסים לשמור על כוח אדם משום שההנעה של כל ארגון היא כוח אדם. בצבא כוח אדם הוא חשוב יותר מפני שהארגון הזה נבנה מכוח אדם איכותי. צבאות בכל העולם רואים בכוח אדם כעמוד השדרה. הם משקיעים משאבים רבים לסיוע למשרתיהם. הם מעניקים משאבים בדיור, בלימודים ובהטבות המיוחדות לנשות ואנשי קבע שלהם כדי לתמוך בהם.
אבל הנושא הזה בישראל הפוך. הצבא הישראלי לא רואה בכוח האדם שלו כעמוד השדרה שלו. הצבא הישראלי כעת מתמודד עם משברים חמורים בתחום כוח האדם. לפי דיווחים של תקשורת בישראל רוב אנשי הקבע של הצבא הישראלי רוצים להקדים את השחרור ולא רוצים להמשיך בשירות הצבאי שלהם. התופעה חוצה אגפים ותפקידים בכל שורות של הצבא הישראלי. אלפי אנשי קבע, במיוחד קצינים בדרגות של סרן עד סגן אלוף, לא רוצים להמשיך ולשרת בצבא. התהליך הזה החל לפני כמה שנים. למשל בסוף של שנת 2024 יותר מ-500 קצינים בדרגת רב-סרן עזבו את הצבא הישראלי.
יש למצב זה סיבות רבות. סיבה אחת היא שחיקת הכוחות מהמלחמה המתמשכת שמנהל בנימין נתניהו לטובת האינטרסים שלו. הם מתמודדים עם אתגרים משמעותיים כגון חרדה, דיכאון ו-PTSD. בשנים האחרונות רוב אנשי הקבע בקושי ראו את בתיהם ומשפחותיהם. שירות כלוחם בשטח ושעות עבודה בלתי סבירות גרמו לשחיקת אנשי הקבע.
אנשי הקבע עובדים לא פחות קשה ממילואימניקים אבל בניגוד להם לא מקבלים אותה הוקרה ואהדה ציבורית וגם לא אותם התגמולים. הם משווים את עצמם לאנשי מילואים. למשל, באותה יחידה יכול לשרת איש קבע שעובד ימים כלילות ולקבל את משכורתו הקבועה שאינה גבוהה במיוחד, אך לצידו, משרת מילואימניק, שקיבל בחודשים מסוימים שקלים רבים. הבעיה היא עמוקה יותר. ההשוואה הגיעה למשפחותיהם. למשל מפקד לוחם אמר לתקשורת הישראלית ש"הבן שלי לומד בכיתה עם ילדי מילואימניקים. ילדי המילואימניקים קיבלו תעודות הוקרה וסיוע מבית הספר, והבן שלי לא קיבל, כי הוא ילד של איש קבע ולא של מילואימניק. איך הילד שלי צריך להרגיש במצב כזה, בזמן שאני נלחם בעזה".
מי שמביט על המספרים מבחוץ יתקשה להבין את עומק התופעה אך מדובר בפגיעה משמעותית בעמוד השדרה של הצבא הישראלי בשנים הבאות. הבעיה חריפה במיוחד כעת שהצבא הישראלי מתכנן להגדיל את הצבא כדי לעמוד במשימות הרבות שלו.
משבר כוח האדם בצבא הישראלי הוא לא פחות מאיום אסטרטגי על מדינת ישראל. הצבא הישראלי לא יוכל למלא את השורות אם אנשי הקבע יעזבו אותו. הדברים שנזכרו למעלה מראים שהצבא הישראלי בדרך לקריסה ואינו יכול לעצור אותה.