איחוד האמירויות לכוחות תימניים ועל השתתפות מוגבלת שלה בפעולות אוויריות נגד אנצאראללה חשוב גם בהקשר זה. בשנים האחרונות ארגנה איחוד האמירויות רשת של כוחות מקומיים בדרום תימן, ציידה אותם ואימנה אותם. חלק מהכוחות הללו כפופים מבחינה פוליטית וצבאית לאבו דאבי. כוחות אלה, ובהם חטיבות אל־עמאלקה וארגונים הקשורים למחנה הבדלני בדרום תימן, מילאו תפקיד חשוב במאזן הצבאי בדרום המדינה.

הפסקת התמיכה הכספית של איחוד האמירויות הייתה עלולה לפגוע ביכולת המבצעית של הכוחות הללו. לפיכך, חידוש התשלומים, גם בהיקף מוגבל, עשוי לאפשר לאבו דאבי לשקם חלק מיכולותיה הצבאיות. בנסיבות אלה, אם גם הסיוע האווירי הסעודי יעמוד לרשות פעולותיהם של כוחות אלה, התיאום בין הכוח האווירי הסעודי לבין הרשת הקרקעית הנתמכת בידי איחוד האמירויות עשוי להגביר את הלחץ על אנצאראללה.

עם זאת, אין לזהות הגברת הלחץ הצבאי על אנצאראללה עם חיזוק מתמשך של מעמדה של סעודיה בתימן. מה שעשוי בטווח הקצר להגדיל את היכולת המבצעית של הכוחות המתנגדים לאנצאראללה, עלול בטווח הבינוני להוביל לחזרת חילוקי הדעות שהיו בעבר אחד הגורמים המרכזיים להיחלשות הקואליציה הערבית. העניין המרכזי הוא שלמרות שיתוף הפעולה הצבאי בין סעודיה לאיחוד האמירויות בשנים האחרונות, השתיים מעולם לא הגיעו להסכמה מלאה על כלל מטרותיהן וסדרי העדיפויות שלהן בתימן. ריאד מבקשת לשמור על השפעתה המכרעת על המבנה הפוליטי של תימן ולמנוע את התבססות כוחו של אנצאראללה. מנגד, אבו דאבי מתמקדת, לצד המאבק באנצאראללה, בחיזוק הכוחות הבדלניים בדרום ובהקמת רשת של בעלי ברית מקומיים שיסייעו לה לבסס את השפעתה באזורים אסטרטגיים בדרום תימן ולאורך חופיה. ההבדל בסדרי העדיפויות אינו מחלוקת טקטית וחולפת, אלא נובע מתפיסות שונות של הסדר הפוליטי הרצוי בתימן.

דוגמה מובהקת לניגוד זה היא מעמדו של המועצה המעברית הדרומית ושל הכוחות התומכים בהיפרדות דרום תימן. חלק מהכוחות הנתמכים בידי איחוד האמירויות אינם מסתפקים בהשתתפות במבנה הפוליטי של הממשלה הנתמכת בידי סעודיה, אלא מבקשים להקים ישות פוליטית עצמאית בדרום תימן. מימוש מטרה זו עלול להציב אתגר משמעותי בפני המבנה הפוליטי שריאד מבקשת לקדם. כדי לשמור על השפעתה, סעודיה זקוקה למנגנון שיוכל לאגד את הכוחות השונים המתנגדים לאנצאראללה תחת מסגרת פוליטית וצבאית אחת. מנגד, חיזוק הכוחות הבדלניים, במיוחד אם הם יזכו למימון ולסיוע צבאי מאיחוד האמירויות, מגביר את הסיכוי להיווצרות מוקדי כוח עצמאיים שאינם כפופים לממשלה הנתמכת בידי סעודיה. כתוצאה מכך, ככל שאבו דאבי תצליח יותר בשיקום רשת ההשפעה שלה, כך יקטן הסיכוי שריאד תוכל לשלוט בכוחות אלה באופן מאוחד.

מנקודת מבט זו, חזרתה של איחוד האמירויות למעורבות בתימן עלולה להחיות את אותה סתירה שבעבר דחפה את היחסים בין שתי המדינות לעבר עימות. סעודיה נזקקת לכוחות המקומיים וליכולות הצבאיות של איחוד האמירויות כדי להתמודד עם אנצאראללה, אך חיזוקם של אותם כוחות עלול להחליש את מעמדם של בעלי בריתה הסעודים ואת השפעתה הפוליטית של ריאד. במילים אחרות, סעודיה עשויה לפנות למנגנון שנועד לפתור בעיה צבאית מיידית, אך בטווח הארוך עלול ליצור עבורה בעיה פוליטית גדולה יותר. אם הכוחות הנתמכים בידי איחוד האמירויות יצליחו לשפר את מעמדם בשטח בזכות מקורות מימון מחודשים וסיוע אווירי סעודי, אין פירוש הדבר בהכרח שהשפעתה של הממשלה הנתמכת בידי ריאד תתחזק. לאחר שיתבסס מעמדם, הכוחות הללו עשויים להציג דרישות פוליטיות עצמאיות יותר ואף להפוך למתחרים של בעלי הברית הסעודים באזורים שריאד רואה כחלק מתחום השפעתה.

בנסיבות אלה, השלכותיו של התהליך לא יוגבלו ליחסים הבילטרליים בין סעודיה לאיחוד האמירויות. הקואליציה המתנגדת לאנצאראללה הייתה מלכתחילה פסיפס לא אחיד של כוחות מקומיים, זרמים פוליטיים ושחקנים אזוריים בעלי מטרות שונות. התיאום הצבאי בין הגורמים הללו נשען במידה רבה על קיומו של איום משותף ועל תמיכה חיצונית, אך גורמים אלה אינם יכולים להסתיר לעד את חילוקי הדעות בנוגע לחלוקת הכוח, לשליטה באזורים אסטרטגיים ולעתידה הפוליטי של תימן. מעורבותה המחודשת של איחוד האמירויות, במקום להוביל בהכרח לאיחוד שורותיה של הקואליציה, עלולה להחריף את התחרות על משאבים, אזורי השפעה וייצוג פוליטי. בתוך כך, שתי המדינות עשויות להגביר את תמיכתן בכוחות המקורבים להן כדי להרחיב את השפעתן, ובכך להוסיף ולהכביד על הלכידות הפוליטית והצבאית של המחנה המתנגד לאנצאראללה.

אין להתעלם מכך שסעודיה עשויה להפיק תועלת בטווח הקצר משיקום היכולות הצבאיות של איחוד האמירויות. הלחץ שהפעיל אנצאראללה לאחרונה על יעדים סעודיים, ובהם תשתיות אנרגיה ומרכזי תעופה, יצר עבור ריאד עלויות ביטחוניות וכלכליות ניכרות. במצב זה, חזרתם לזירת תימן של כוחות שאומנו ומומנו בידי איחוד האמירויות עשויה להיחשב הזדמנות מבחינה צבאית עבור סעודיה. כמו כן, חלוקה של חלק מעלויות המבצעים בין שתי המדינות תאפשר להן לנצל את היכולות השונות העומדות לרשותן.

אולם אין לאפשר ליתרונות קצרי הטווח הללו להאפיל על המחירים הפוליטיים והאסטרטגיים של שיתוף הפעולה. השאלה אינה אם מעורבותה המחודשת של איחוד האמירויות עשויה להקשות על אנצאראללה, אלא אם שיתוף פעולה זה יוביל בסופו של דבר לביסוס מעמדה של סעודיה, או דווקא ייצור יריב חזק יותר בתוך המחנה הנתמך בידי ריאד.

נקודה חשובה נוספת היא ששיתוף הפעולה הנוכחי בין שתי המדינות נוצר בעקבות הצרכים שהכתיבו ההתפתחויות בשטח. צורך זה עשוי לדחוק את חילוקי הדעות לשוליים לתקופה מסוימת, אך כל עוד לא יושג הסכם יציב בנוגע לעתיד דרום תימן, למעמדם של הכוחות הבדלניים ולהיקף השפעתה של כל אחת מהמדינות, אי אפשר לדבר על סיום התחרות בין סעודיה לאיחוד האמירויות. ייתכן אף שהגברת הלחץ על אנצאראללה, במקום לפתור את המחלוקות, תכניס את התחרות בין שתי המדינות לשלב חדש. הצלחות בשטח מעלות את ערכם הפוליטי ואת כוח המיקוח של הכוחות הנתמכים בידי כל צד, ובעקבות זאת עלולה המחלוקת על חלקם של השחקנים השונים בעתידה של תימן להחריף. במצב כזה, שתי המדינות עשויות לשתף פעולה נגד אנצאראללה, ובו בזמן להתחרות זו בזו כדי למנוע את התרחבות השפעתה של האחרת באזורים שבשליטת הכוחות המתנגדים לאנצאראללה.

לסיכום, יש לבחון את פגישתו של ח'אלד בן סלמאן עם מוחמד בן זאיד ואת הדיווחים על חידוש תמיכתה של איחוד האמירויות בכוחות התימניים במסגרת מאמציה של ריאד לשקם את היכולות הצבאיות של המחנה המתנגד לאנצאראללה. עם זאת, חזרתה של אבו דאבי לזירה זו אינה מעידה על פתרון חילוקי הדעות בין שתי המדינות. להפך, היא עשויה ליצור את התנאים לחידושם של אותם שסעים שבעבר החלישו את לכידות הקואליציה הערבית. סעודיה עשויה ליהנות בטווח הקצר מהגדלת יכולתם המבצעית של הכוחות הנתמכים בידי איחוד האמירויות, אך אם התהליך יוביל לחיזוקם של מוקדי כוח עצמאיים בדרום תימן ולהגדלת דרישותיה הפוליטיות של אבו דאבי, המחיר האסטרטגי עבור ריאד עלול לגדול.

לפיכך, בניגוד לתמונה שעשויה להצטייר בעקבות חידוש שיתוף הפעולה בין שתי המדינות, חזרתה של איחוד האמירויות למעורבות בתימן אינה מבטיחה חיזוק מתמשך של מעמדה של סעודיה. ייתכן שריאד, בניסיון להתמודד עם הלחץ המיידי שמפעיל אנצאראללה, שבה לשתף פעולה עם שחקנית שמטרותיה ארוכות הטווח בתימן שונות מאלה של סעודיה. שיתוף פעולה זה עשוי להיראות יעיל בטווח הקצר, אך בטווח הבינוני הוא עלול לפגוע בלכידותו של המחנה המתנגד לאנצאראללה, ובטווח הארוך להעמיק את חילוקי הדעות בין סעודיה לאיחוד האמירויות.