ב-7 באוקטובר 2023, כאשר תמונות נפילת היישובים הציוניים סביב עזה פורסמו בתקשורת העולמית, מעטים האמינו שהמשטר הציוני יופתע כך בידי ההתנגדות הפלסטינית ברצועת עזה. מתקפת הפתע של תנועת חמאס בשעות הבוקר המוקדמות של אותו יום היסטורי הביאה לפתע לקריסת כל מערכי ההגנה הביטחוניים של המשטר הציוני ביישובים הסובבים את רצועת עזה. הקריסה התרחשה במהירות כה רבה, עד שגם גורמים במשטר הציוני לא האמינו כי היא אפשרית. זו הייתה הסיבה לכך שהתערבותה המהירה של ארצות הברית והגעתם של גורמים אמריקנים מנעו את קריסת המשטר הציוני, ובסיוע המערב הצליח המשטר הציוני לשמור על עצמו עומד באמצעות ביצוע שורה של פשעים אזוריים עד היום.

מלבד התוכניות והמטרות שכל אחד משני הצדדים בעימות הציב ומציב לעצמו, העימות בין חזית ההתנגדות לבין המשטר הציוני וארצות הברית הביא עמו השלכות באזור שהשפיעו על כל מדינות האזור והעולם. השאלה המרכזית היא: אילו שינויים והתפתחויות נגרמו בעקבות מבצע מבול אל-אקצא, שלוש שנים לאחריו?

נוכחות וריכוז מחדש של ארצות הברית באזור

ביצוע מבצע מבול אל-אקצא ב-7 באוקטובר 2023 היה מכה יסודית לקיומו של המשטר הציוני. מכה שהנחיתה זעזוע קשה על ארצות הברית ועל כל בעלות בריתה. מתקפה זו הראתה כי המשטר הציוני, למרות כל הטענות והעוצמה שהוא מפגין, אינו מסוגל לשמור על קיומו, וללא התמיכה האמריקנית והמערבית יקרוס בתוך זמן קצר.

חשיפת היבט זה של חולשתו הקיומית של המשטר הציוני במהלך מבצע מבול אל-אקצא גרמה לארצות הברית, שמאז 2019 ביקשה לצאת מאזור מערב אסיה, לשוב לאזור זה. גישה זו התבררה כבר בימים הראשונים של מבצע מבול אל-אקצא, כאשר צוותים אמריקניים יחד עם אנתוני בלינקן, שר החוץ האמריקני דאז, הגיעו לשטחים הכבושים כדי לקחת לידיהם את ניהולם של חלקים מרכזיים במשטר הציוני. תהליך זה נמשך בתקופת טראמפ, והכוחות האמריקניים, נוסף על נוכחותם בשטחים הכבושים, הגדילו את נוכחותם גם במדינות שבהן היו להם בסיסים.

אף שהמלחמה בת 40 הימים של ארצות הברית והמשטר הציוני נגד איראן והתקפות איראן בתגובה להתקפות אלה נגד בסיסים אמריקניים באזור גרמו לאמריקנים להפחית את המיקוד שלהם מהמרחב שמסביב לגבולות איראן, השינוי שחולל מבול אל-אקצא היה שינוי בכיוון התנועה של ארצות הברית. באסטרטגיה הכוללת שלה, כאשר היא מגדירה את סין כאויב, ארצות הברית התכוונה להפחית את המיקוד שלה מאזור מערב אסיה ולנוע לעבר המזרח הרחוק. אולם היה זה מבול אל-אקצא, שבאמצעות הגדרה מחודשת של ההתנגדות ושל יכולותיה, הראה כי המשטר הציוני ללא האמריקנים עדיין מצוי בסכנת קריסה.

חשיפת העמדות הנסתרות והקמת בריתות חדשות

לפני מבצע מבול אל-אקצא, מה שהתרחש בקרב המדינות האסלאמיות בנוגע לסוגיה הפלסטינית ולעמדות כלפיה היה סדרה של עמדות תומכות בסוגיה הפלסטינית. אולם מאחורי מכלול התמיכות הללו התקיימה סדרה של שיתופי פעולה חשאיים.

חלק משיתופי פעולה אלה הובילו בשנת 2020, במסגרת "עסקת המאה" של טראמפ, לנרמול היחסים בין איחוד האמירויות הערביות, בחריין, סודאן ומרוקו לבין המשטר הציוני. אולם למרות חתימת הסכמי הנורמליזציה בין מדינות אלה לבין המשטר הציוני, עדיין היו להן הסתייגויות מחשיפת היחסים עם המשטר הציוני. מבול אל-אקצא גרם לכך שכל שיתוף פעולה חשאי הפך לשיתוף פעולה גלוי.

איחוד האמירויות הערביות ובחריין הקימו באופן רשמי נתיב יבשתי לפתרון בעיית השיט של המשטר הציוני בים סוף – בעיה שנוצרה על ידי אנצאר אללה בתימן בתגובה לתוקפנות המשטר הציוני נגד עזה. הנתונים מראים כי היקף הסחר הכלכלי בין איחוד האמירויות למרוקו התרחב מאוד במהלך שלוש שנות המלחמה. קטאר ומצרים, במסגרת התיווך בין המשטר הציוני לחמאס, הרחיבו למעשה את יחסיהן עם המשטר הציוני. טורקיה הגדילה את היקף הסחר הכלכלי שלה עם המשטר הציוני. אזרבייג'ן וקזחסטן נכנסו אף הן לשלב חדש ביחסים הכלכליים עם המשטר הציוני. בתוך כך, ערב הסעודית זנחה את נרמול היחסים, אך למעשה נכנסה למהלך של השגת ויתורים מארצות הברית תמורת נרמול היחסים עם המשטר הציוני. במקביל, הודו ואינדונזיה פיתחו שיתופי פעולה רבים עם המשטר הציוני.

מכלול היחסים הללו הביא להיווצרותה של קואליציה נגד ההתנגדות באזור, שבה משתתפות איחוד האמירויות הערביות, בחריין, מרוקו, מצרים, הודו ואזרבייג'ן, ושאר המדינות שהוזכרו תומכות אף הן בקואליציה זו. לקואליציה זו עדיין אין ביטוי חיצוני, אך נראה שבעתיד הלא רחוק היא תהפוך לקואליציה משמעותית יותר בהובלת המשטר הציוני, איחוד האמירויות הערביות ומצרים.

שינוי משמעותי ביכולות ההתנגדות בתחומים השונים

בעקבות הפשעים שביצע המשטר הציוני בעזה והנוכחות הפיזית של כוחותיו הצבאיים, כיום כ-70 אחוז משטח רצועת עזה נמצאים למעשה בשליטת המשטר הציוני, ועובדה זו, לצד חיסולם של מספר רב של מפקדים בחמאס, הגבילה למעשה את היכולת המבצעית של ההתנגדות הפלסטינית בעזה. מצב זה, לצד המגבלות שנוצרו עבור שאר ארגוני ההתנגדות הפלסטיניים, מלבד חמאס, בעזה, יצר מציאות חדשה.

מצד שני, בלבנון, חיסול מזכ"ל חיזבאללה וסגנו, לצד חיסולם של מספר משמעותי של מפקדי ההתנגדות, ובמקביל לשיתוף הפעולה של צבא לבנון וממשלת לבנון עם המשטר הציוני וארצות הברית, הגבילו למעשה את יכולת הפעולה של חיזבאללה. אם נוסיף לכך את הנוכחות הפיזית של המשטר הציוני באזורים בדרום, ניתן לחוש בהגבלת ההתנגדות בהשוואה לתקופה שלפני מבול אל-אקצא. אולם לצד שינויים אלה, יכולתו של חיזבאללה להשתמש ברחפנים בעלי סיבים אופטיים החזירה למעשה את כוחו של חיזבאללה.

כיום, היעדר פעילות של חיזבאללה בלבנון נגד המשטר הציוני נובע מהפסקת האש שהושגה בין איראן לארצות הברית, שלבנון הייתה חלק ממנה. כעת, בתנאים אלה, חיזבאללה אומר לאויב: ידנו על ההדק. וזהו הדק שהמשטר הציוני אינו מסוגל למנוע את הפעלתו, ולמעשה כוחו של חיזבאללה השתנה ממצב אחד למצב אחר.

בסוריה, בשל קריסת השלטון שתמך בהתנגדות, ההתנגדות למעשה אינה מחזיקה בנוכחות בשטח, וקיימת שם רק תמיכה רעיונית וחשאית.

אולם בעיראק ובתימן, כוחה של ההתנגדות בהשוואה לתקופה שלפני מבול אל-אקצא דווקא גדל. בעיראק, בשל התמסדות נוכחות ההתנגדות בקרב הכוחות הצבאיים והביטחוניים העיראקיים, העליונות של ההתנגדות בזירה הפוליטית העיראקית והתמיכה שהיא מקבלת מהעם, ההתנגדות האסלאמית בעיראק נמצאת על סף זינוק משמעותי. תהליך זה הואץ בעקבות יציאת הכוחות האמריקניים מעיראק.

בתימן, בחודשים האחרונים, אנצאר אללה השתלטה במידה משמעותית על אזורים בדרום תימן, ובאמצעות התמקדות רצינית בנקודות האסטרטגיות בתימן השולטות בים סוף, הפכה למעשה לכוח הדומיננטי הבלתי מעורער בתימן, ובעתיד הפוליטי היא עשויה למסד שליטה זו באמצעות הזרם הפוליטי והבחירות. זאת בעוד שכוחה של אנצאר אללה נע לעבר סיום המצור הסעודי על תימן. צעד זה עשוי להכפיל את שליטתה של אנצאר אללה בים סוף ולהציג אותה כיד העליונה במשוואות העולמיות העתידיות.

שינוי המצפן של דעת הקהל

אחת ההשלכות המשמעותיות ביותר של מבול אל-אקצא הייתה השינוי בתפיסה שנוצר בדעת הקהל העולמית בנוגע לסוגיה הפלסטינית ולאופיו של המשטר הציוני. פעולותיו הפושעות של המשטר הציוני לאחר תחילת מבצע מבול אל-אקצא גרמו לדעת הקהל ברחבי העולם לנוע לעבר התנגדות למשטר זה.

השינוי המשמעותי ביותר בגישת דעת הקהל התרחש באירופה ובארצות הברית. פשעיו הרבים והמגוונים של המשטר הציוני, שכבר לא ניתן להסתיר באמצעות צנזורה, השפיעו עמוקות על תושבי אירופה וארצות הברית. השפעה זו הביאה להיווצרותם של זרמים עממיים אנטי-ציוניים במערב. זרמים אלה התנגדו למשטר הציוני בתקופות שונות, ובעתיד יהפכו גם לבעיה משמעותית עבור המשטר הציוני במערב.

באסיה, חלק מהזרמים הליברליים – שבדרך כלל שתקו לנוכח פשעי המשטר הציוני – הגיעו במידה מסוימת להתעוררות נגד משטר זה. זרמים אלה פועלים כיום במדינות שונות באזור נגד המשטר הציוני, מבלי להיות בהכרח תומכי ההתנגדות. זרמים אלה התפתחו בעיקר במדינות חופי המפרץ הפרסי ובחלק ממדינות מרכז אסיה. במדינות מזרח אסיה, כגון יפן, אינדונזיה ומלזיה, זרם זה אף צמח במידה ניכרת. זאת בעוד שהמגמה השלטת בדעת הקהל באזור מערב אסיה פנתה לעבר תמיכה בהתנגדות.